דילמת ה-Trust בתעשייה היצרנית 🏭

לפי דוח מכון מוזאיק למדיניות בינה מלאכותית, 61% מהחברות בתעשייה חוששות לאבד יתרון תחרותי בלי AI, אבל בפועל רק כ-20% משתמשות בטכנולוגיה.

למה הפער הזה קיים? כי אנחנו מנסים להכניס AI הסתברותי וגמיש לתוך מערכות ותהליכים שנבנו לדטרמיניזם ושליטה.

1️⃣ הדילמה האסטרטגית: בין "המוכר והבטוח" לחדשנות

השוק מוצף פתרונות, והבחירה קשה:

🔹 החדשנות: פתרונות סטארט-אפ מבוססי AI נותנות מענה גמיש ומהיר לאוטומציה של החלטות מבוססות כללים, לדוגמה זיהוי והתראה על איחור במשלוח חומר גלם . הם פחות יעילים באופטימיזציה מורכבת של אילוצים לאורך זמן שדורשים התאמה לארגון.

🔹 היציבות: מערכות מדף נותנות משהו יציב ומוכר אבל גנרי. הן לא תמיד מחברות את כל שרשרת הערך, ולא תמיד עונות על השאלה שמעניינת מנהל ייצור: מה קורה לתוכנית כשחומר גלם קריטי מאחר?

💡 הפתרון: השילוב הוא הכרחי. האתגר הוא לבנות ארכיטקטורה תהליכית וטכנולוגית שמחברת נכון בין המערכות. חשוב לדעת לזהות באיזה שלב אתם נמצאים היום ולבנות את הגשר שיאפשר לכם להגיע לשלבים הבאים (ראו את מודל הבשלות בתמונה).

2️⃣ הדילמה התרבותית: לצאת ממלכוד "הפיילוט המושלם"

בתעשייה, מנהלים מעדיפים לא להחליט מאשר להסתכן בכישלון למרות המחיר של חוסר ההחלטה. הדרך לשבור את הקיפאון היא לעבור מניהול פרויקט בודד לניהול פורטפוליו של יוזמות, תחת העיקרון Intelligently Wrong.

זוהי גישה שנחוצה כשמדובר על ידע חדש בקצה גבול היכולת של הארגון. 

כל ניסוי, הצלחה או כישלון, מוסיף ערך לארגון. כך גם אפשר לשלוט בהוצאות באמצעות הפסקת פרויקטים לא מוצלחים בשלב מוקדם.

איך זה נראה, למשל, בשיפור קיבולת של קו ייצור בעזרת מודל AI?

✅ מגדירים השערה: האם המודל משפר מדד עסקי (תפוקה) ומדד תפעולי (זמני סט-אפ) במקביל?

✅ מגדירים "כישלון מועיל": לא מחכים לנתונים מושלמים. מתחילים בתיקוף שדות קריטיים. אם המודל נכשל למרות זאת, זה יכול לחשוף שהנתונים קיימים במערכת אבל לא משקפים את המציאות בשטח. הגילוי הזה הוא נכס שמאפשר תיקון תשתיתי חשוב או לחילופין הבנה שהקונספט התהליכי דורש חשיבה או שהפתרון פשוט לא פוגש את הצורך.

✅ מסיימים בהחלטה: להרחיב, לשנות כיוון, או לעצור.

לסיכום: 

🔹נדרש ניהול שיוצר את התנאים להצלחה.

🔹אל תבחרו בין חדשנות ליציבות - תבנו שילוב נכון. 

🔹 תעברו לפורטפוליו של ניסויים קטנים עם החלטה בסוף כל אחד.

 האמון נבנה נבנה מאינטגרציה, מדדים ברורים, ובעלות תפעולית על התהליך.

איפה הדילמה הזו פוגשת אתכם בתוכנית העבודה ל-2025?